יש שלב בזוגיות שבו אתם כבר מכירים את כל התנוחות של עצמכם. זה לא סימן רע, להפך, זה נוח. אבל נוח הוא בדיוק המקום שממנו משחק טוב יכול להצית הכול מחדש. אז הנה משחק שאני נותנת לזוגות בקליניקה, והחוקים שלו פשוטים עד כאב: היא עונדת את הוויברטור לחדירה כפולה, שני מוקדי עונג שעובדים במקביל. הוא מקבל את השלט. זהו. אלה כל החוקים.
שלב ראשון, בבית, בלי שום לחץ. אפשר אפילו על הספה, לבושים, מול סרט. הוא מתחיל מהמצבים הנמוכים, והתפקיד שלה אחד ויחיד: להרגיש ולאותת. קבעו שפה מראש. לחיצה על היד שלו: עוד. שתי לחיצות: רגע, תן לי לנשום. בלי הסברים ארוכים, בלי ניהול.
ומה שקורה משם הוא שיחה בלי מילים. הוא מעלה עוצמה וקורא אותה: את הפנים, את הנשימה שמשתנה, את הגב שמתקשת. פתאום הוא לומד דברים שהיא מעולם לא ידעה איך להגיד: מה באמת עושה לה טוב, מתי לאט מנצח את חזק, כמה כוח יש בהמתנה. אני אומרת את זה בזהירות ובכל זאת: יש גברים שמגלים בערב אחד כזה יותר על בת הזוג שלהם מאשר בשנים של שגרה.
וכן, יהיו צחקוקים. שיהיו. צחוק הוא לא תקלה במשחק, הוא חלק מהדלק שלו. זוגות ששוכחים לצחוק במיטה שוכחים בסוף עוד כמה דברים.
אחרי שהערב הראשון מאחוריכם, מחליפים. עכשיו היא מנחה: אומרת לו מתי ללחוץ, או לוקחת את השלט לעצמה בזמן שהוא רק צופה. וצפייה, מסתבר, היא השתתפות לכל דבר. ולאמיצים יש שלב שלישי: ערב מחוץ לבית. מסעדה, אירוע משפחתי משעמם, רק שניכם יודעים מה קורה מתחת לשולחן. חוק ברזל אחד לפני שיוצאים: מילת עצירה מוסכמת מראש. משחק טוב הוא משחק ששני הצדדים מרגישים בו בטוחים לגמרי, בבית ומחוצה לו.
בסוף, זה לא באמת משחק על מכשיר. זה משחק על אמון. למסור את השלט זה להגיד: אני סומכת עליך עם העונג שלי. ואמון כזה, ברגע שנבנה, לא נשאר בחדר המיטות. השלט רק נותן לו צורה.
