יש מיתוס עקשן שמרחף מעל מיטות של נשים שאוהבות נשים, והוא מגיע משני כיוונים מנוגדים. מצד אחד "לסקס לסבי לא צריך צעצועים, יש לכן ידיים ופה." מצד שני "אם יש חדירה, אז אתן בעצם משחזרות משהו." ושני המשפטים האלה עושים את אותו נזק בדיוק: הם מספרים לכן מה הגוף שלכן אמור לרצות.
אז בואו ננקה את השולחן. חדירה היא לא רעיון של גברים. היא תחושה, נקודה. מלאות, קצב, עומק. ואם אחת מכן אוהבת את התחושה הזאת, דילדו הוא לא ייבוא מעולם זר. הוא כלי, בדיוק כמו הידיים והפה, רק עם יכולות אחרות.
ודווקא בידיים של אישה שאוהבת אותך, דילדו עושה משהו שאין לאף גבר בעולם: דיוק בזמן אמת. היא מחזיקה אותו ביד, לא באגן, וזה משנה הכול. היא רואה את הפנים שלך מקרוב. היא מרגישה דרך כף היד את השרירים שלך עונים לה. זווית קטנה ימינה, האטה, עצירה של שנייה בדיוק כשהעפעפיים שלך רועדים. נסי לבקש רמת קשב כזאת ממישהו שעסוק גם בעונג של עצמו.
הדילדו תנודות מוסיף לזה שכבה משלו: תנועה שהמכשיר מייצר בעצמו, כך שהיד המחזיקה משתחררת מעבודת הקצב ונשארת עם העבודה העדינה באמת, הכיוון והקשב. מי שמקבלת שוכבת בידיעה שכל תשומת הלב בחדר מופנית אליה. מי שנותנת מגלה צד של שליטה רכה שקשה לתאר עד שחווים אותו. ובניגוד לכל השאר, כאן מתחלפים באמצע הערב בלי טקסים. הוא עובר מיד ליד, וכל החלפה כזאת היא שיחה קטנה: עכשיו אני רוצה לראות אותך.
התחילו לאט, עם חומר סיכה נדיב, גם אם נדמה שלא צריך. ותנו לזו שמקבלת את זכות הווטו המלאה על קצב ועומק, תמיד.
כי בסוף זה העניין כולו. לא לחקות אף אחד, לא להוכיח כלום. שתי נשים, קשב אחד ארוך, וכלי אחד טוב שיודע לזוז בשבילכן, כדי שאתן תהיו פנויות זו לזו.
