זה קורה כמעט בכל שבוע בקליניקה. סוף פגישה, יד על ידית הדלת, ואז חצי סיבוב אחורה: "אפשר עוד שאלה קטנה?" והשאלה הקטנה היא כמעט תמיד אותה שאלה. "זה נורמלי שאני סקרן לגבי… אתה יודעת… מאחור?" שואלים אותי גברים סטרייטים, נשים נשואות, רווקים, רווקות. כולם באותו טון מתנצל.
אז בואו נסגור את זה אחת ולתמיד: סקרנות אנאלית היא לא הצהרת זהות. פי הטבעת הוא אחד האזורים העשירים ביותר בקצות עצבים בגוף האדם, אצל כולם, בלי קשר למי אתם נמשכים. אצל גברים מתווספת לזה קרבת הערמונית. אצל נשים, הקיר המשותף עם הנרתיק, שמסביר למה תחושת המלאות שם מעצימה כל גירוי אחר. אנטומיה, לא אוריינטציה. הגוף לא קרא את התוויות שהחברה הדביקה לו.
ולמה דווקא פלאג בתור צעד ראשון? כי פלאג הוא הצעצוע הכי סבלני שיש. הוא לא זז, לא דוחף, לא דורש כלום. הוא נכנס ונשאר, והגוף עושה את השאר: השרירים מתרגלים, נרפים לאט סביבו, ומה שהתחיל כלחץ קל הופך תוך דקות לתחושת מלאות חמימה שקשה להסביר במילים למי שלא ניסה. את העבודה האמיתית עושים דווקא בזמן הזה, כשמשלבים אותו עם מה שאתם כבר אוהבים. אוננות רגילה, כל גירוי מוכר, ופתאום הכול מהדהד חזק יותר. הפלאג המושלם מוסיף לזה גם רטט עדין, אבל בפעם הראשונה תתחילו בלעדיו. קודם מכירים את התחושה הבסיסית, אחר כך פותחים אפשרויות.
וכמה כללים שאני לא מתפשרת עליהם. אחת: רק צעצוע עם בסיס רחב, תמיד. האנטומיה שם שואבת פנימה, והבסיס הרחב של הפלאג הוא בדיוק הביטוח שלכם. שתיים: חומר סיכה בכמות שנראית לכם מוגזמת, ואז עוד קצת. האזור הזה לא מייצר סיכה בעצמו, לעולם. שלוש: בלי משחות מאלחשות, אף פעם. כאב הוא מידע, והגוף שלכם מדבר אליכם בשביל שתקשיבו. ארבע: מתקדמים לאט. ערב ראשון זה רק אצבע וחומר סיכה. ערב שני אולי חצי החדרה. אין דדליין, אין בחינה.
תתחילו לבד, בלי קהל, בלי לחץ. ואם וכאשר תרצו לשתף בן או בת זוג, תגלו שכבר יש לכם מה להביא לשיחה: ידע על הגוף של עצמכם. אין נדוניה טובה מזו.
הסקרנות ההיא מהדלת? היא לא הייתה שאלה מביכה. היא הייתה הגוף שלכם, מבקש יפה שתכירו עוד חלק ממנו.
