חבילה קטנה מחכה ליד הדלת, עטופה בדיסקרטיות. אתם פותחים אותה ביחד במטבח, קצת צוחקים, קצת נבוכים, והופ, זה קרה: הפכתם רשמית לזוג שמדבר על העונג שלו בקול רם. וזה, עוד לפני שנגעתם במשהו, כבר שווה יותר מהמוצר עצמו.
לזוגות שרק נכנסים לעולם הזה אני ממליצה כמעט תמיד להתחיל מהדבר הפשוט ביותר שיש: רינג לשמירת הזקפה. טבעת אחת, בלי כפתורים, בלי הוראות הפעלה, בלי שום דבר שמאיים על אף אחד. היא יושבת בבסיס האיבר ומאטה את זרימת הדם החוצה. זה כל הסיפור הטכני. עכשיו בואו נדבר על מה שבאמת קורה.
הרגע הראשון הוא ההלבשה. אל תיתנו לו לעשות את זה לבד בשירותים. זה שלה, התפקיד הזה. הידיים שלה עליו, קצת גישוש, קצת צחוק, והצחוק הזה הוא לא הפרעה. הוא שובר את המתח בדיוק במקום הנכון.
הרגע השני שייך לו. תוך דקות הוא ירגיש את ההבדל: מלאות שלא הכיר, קשיחות שנשארת יציבה, ומודעות חדשה לאיבר של עצמו. גברים מתארים לי את זה כמו הבדל בין ללכת לבין ללכת יחף על חול. אותה פעולה, פי כמה תחושה.
הרגע השלישי משותף. בזמן החדירה היא מרגישה את הקשיחות המוגברת, כל תנועה מעט מלאה יותר, מעט נוכחת יותר. והוא? הדחיפות הרגילה שלו מתעמעמת. פתאום הוא לא במרוץ אל הסוף, ומהמקום הזה הוא סוף סוף פנוי להסתכל עליה. לראות מה עושה לה טוב. עונג שנצפה הוא עונג שמוכפל, ככה זה עובד אצל שני הצדדים.
והרגע הרביעי, האהוב עליי, מגיע אחר כך. שוכבים, מחייכים, ומישהו אומר "טוב, זה היה אחרת." לא בהכרח רעידת אדמה. אחרת. וזוג שגילה שהוא מסוגל לעשות "אחרת" ביחד כבר פתח את הדלת הכי חשובה שיש.
שתי הערות של סקסולוגית ולא של משוררת: מורידים את הטבעת אחרי חצי שעה לכל היותר, ואם משהו לוחץ או מרדים, מורידים מיד. עונג טוב אף פעם לא מתווכח עם הגוף.
